בטיפול נוצר מפגש בין הטקסט לרבדיה העמוקים של הנפש. הטיפול בביבליותרפיה מאפשר למטופל, בכל גיל, לדבר על עצמו באופן עקיף באמצעות הטקסט: על ידי דיבור בשם דמות בסיפור או אל דמות בסיפור. המרחב הסיפורי מזמין את המטופל להתבוננות פנימית וליצירתיות ומקנה תחושת ביטחון בשל ההרחקה מהמטופל, היות והטקסט לא מדבר באופן ישיר עליו.
ההרחקה מאפשרת לילד להכניס את התכנים לדמות דמיונית, ובכך ליצור מקום מוגן שמאפשר ביטוי. הוא מעז לעשות ולומר דברים שהוא לא היה מעז לומר ולעשות בחייו האמיתיים, ובכך מתאפשר הממד התרפויטי של הטיפול. לדוג' ילדה שאמא חלתה יצרה דמות של כבשה, שברה את רגלה הכתה אותה ואמרה "מעצבנת הכבשה הזאת כל הזמן חולה". במציאות הילדה לא הביעה רגשות שלילים ביחס למחלת האם זה היה מאיים מדיי, אך בסיפור שחברה הדבר אפשרי וניתן לעבד את הרגשות האלה גם אם לא מדברים באופן ישיר על מחלת האם.
במהלך הטיפול אני מסייעת למטופל לספר לעצמו את סיפור חייו באופן שהוא יכול להתמודד איתו ולהכיל אותו.