הטיפול הקוגניטיבי מתמקד בפירוש שאנו נותנים למציאות. הגישה הקוגניטיבית רואה במחשבות מעין משקפיים שדרכם אנו חווים את המציאות. באופן טבעי לחלק מהמחשבות נלווים עיוותים (הטיות חשיבה) .

הטיות חשיבה נפוצות:

הכללה -יצירת כלל שלילי ממספר קטן של אירועים ועובדות. מקרה אחד מעיד על מקרים רבים (תמיד, אף פעם).

המורה לא בחרה בי למרות שהצבעתי: "היא תמיד לא בוחרת אותי" או "כולם מפטפטים  ורק לי מעירים"

חוק -יש כללים בעולם, וחייבים לנהוג לפיהם. אם מפרים אותם, זה לא בסדר, מחייב שהדברים יהיו בצורה מסוימת. "צריך" ו"אסור" מסייעים רבות לתחושת כישלון. החוק והסדר מצופים הן מהסביבה והן מעצמי.

"אני חייב להצליח במשחק" . "חייבים לכבד אותי"

(עיוות זה הפוך מגמישות מחשבתית).

הנמכה עצמית-  או גינוי עצמי.

"לא הכנסתי את הכדור לסל אני לא יוצלח"

"לא קיבלתי 100 במבחן –אני טיפש"

הכל או לא כלום/ שחור לבן. חשיבה קוטבית. דברים הם או שחור (רק רע) או לבן (רק טוב) ואין אפשרויות ביניים.

"אם אני לא מושלם, אני כישלון."

"או שאני מצוין או שאני אפס".

מסננת מנטלית– מסננים את הדברים הטובים ומתמקדים בשליליים.

חשיבה שמאפשרת השפעה חזקה לפרטים ולעובדות שליליים, ונותנת הרבה פחות מקום לפרטים ולעובדות חיוביים. כך, אדם יכול לקחת פרט בודד ושלילי מתוך מקרה שאירע לו, ולהסיק מכך שכל הארוע היה שלילי ולא מוצלח.

"אבא לא הסכים לקנות לי גלידה בטיול, בכלל לא נהניתי"

קריאת מחשבות-בד"כ באופן שלילי תחושת הודאות שהאחר חושב משהו שלילי ביחס אלי, ללא עדות ודאית. הציפיה לגרוע מכל, מבלי שהציפייה הזו נתמכת בעובדות.

"המורה חושבת שאני טיפש"

ניבוי העתיד- מסקנות על העתיד ללא התבססות על עובדות. בד"כ ניבוי תרחישים שליליים.

חשיבה קטסטרופלית -ציפייה לאסון, ותחושת מועקה הנפשית. מאופיין בעיסוק קוגניטיבי מוגבר בהכנה עצמית  לכך שיהיה רע מאד.

"בטח תומר ישכח להזמין אותי ליום הולדת שלו.